מומים מולדים של הלב (פגם בלב) הינם המומים הנפוצים ביותר בגוף האדם, עם שכיחות של לערך 1% מתוך סך כל לידות החי. הודות להתפתחות בטיפול הפולשני והבלתי פולשני במומים אלו, רובם המוחלט של התינוקות צפויים לשרוד לגיל הבגרות ואף לנהל אורח חיים רגיל. בעוד שרק מיעוט מהמטופלים "נרפא" מהמום עמו נולדו, רוב המבוגרים אשר נולדו עם מום לבבי ושעברו ניתוחים או צנתורים לתיקונו ממשיכים לחיות עמו בדרגת חומרה כזו או אחרת. לכן, רובם המוחלט של המבוגרים עם מומי הלב המולדים צריכים להמשיך ולהיות במעקב רפואי קבוע, שתדירותו נקבעת לפי סוג המום וסוג התיקון שבוצע.
באופן לא נדיר, מומי לב מתגלים בגיל מבוגר יותר, כמו למשל בבדיקה הרפואית במהלך הליך הגיוס לצבא או במהלך בדיקה רפואית במסגרת סקר רפואי. גם במקרים אלו מגוון הטיפולים המוצעים רחב ואינו מושפע מהגיל שבו נמצא המום.
החשיבות של מעקב קבוע ומסודר עבור כל מטופל ומטופלת עם סוגי מום לב מולד הינה גבוהה. זיהוי בזמן של סימנים להתקדמות לא רצויה של המום מאפשר התערבות בזמן אמת והימנעות מהגעה למצב של מחלה מתקדמת יותר שבה ההתערבויות הופכות למסובכות הרבה יותר.
אופן המעקב אחר מבוגרים עם מומי לב מולדים כולל בראש ובראשונה ראיון רפואי ובדיקה גופנית מקיפים ומעבר קפדני על כל המידע הקיים מאשפוזים, ניתוחים וצנתורים קודמים. כל מטופל עובר בדיקת אקו לב, בדיקת אולטרה-סאונד לא פולשנית אשר מדגימה את מבנה הלב הכללי, את אופי מום הלב, ואת אופי וטיב התיקון במידה ובוצע בעבר. לעתים, בדיקת אקו לב רגילה אינה מספקת את כל המידע הדרוש, ויש צורך לבצע בדיקת אקו לב דרך הוושט, שבה מתקבל מידע נוסף על המום ועל תפקוד מסתמי הלב. בנוסף, רוב המטופלים מתבקשים לבצע מבחן מאמץ לבדיקת תפקודי הלב והריאות.
לפי תוצאות הריאיון הרפואי, הבדיקה הגופנית, בדיקת המאמץ ובדיקת האקו מחליט הרופא על אופן ותדירות המעקב ועל הצורך בבדיקות ובטיפולים נוספים.
