זיהוי ואבחון טרשת עורקים

סימפטומים ומאפייני זיהוי חיצוניים לקיומה של טרשת עורקים

לצערנו, כמו במרבית המחלות של האיברים הפנימיים, אבחון הבעיה מתבצע בעיקר בשלבי ההתפתחות המתקדמים שלה, והסימפטומים החיצוניים המלווים את המחלה הם כבר תוצאה של מצב פנימי לא פשוט. ברוב מקרי הטרשת, הסימפטומים החיצוניים יופיעו רק לאחר היצרות של כ-40% בעורק הפגוע על ידי שכבת הפלאק. סימפטומי המחלה הראשוניים משתנים מאדם לאדם בהתאם למיקום הטרשת בעורקי הגוף. כך למשל טרשת בעורקים הכליליים תאופיין בסימפטומים כגון כאבי חזה (מאופיינים בלחץ ניכר, מעין תחושת "מעיכה" בחלל החזה), כאבים באזור הגב, הצוואר והזרוע, חולשה כללית, נשימת יתר או קושי בנשימה סדירה. טרשת בעורקים המובילים אל המוח יאופיינו בכאבי ראש עזים פתאומיים, תחושת סחרחורת, קושי בראיה, איבוד שיווי משקל פתאומי וקושי בהליכה תקינה. טרשת בעורקים הפריפריאליים תאופיין בהתכווצויות שרירים לא רצוניות, תחושת חולשה ועייפות בשרירי הגפיים, איבוד שיער, החלקה מוגברת של פני העור, וירידת טמפרטורה של העור באזור הפגוע. חשוב לציין כי קיומן של התופעות הללו אינו בהכרח מעיד על טרשת ועשוי להצביע על קיומן של בעיות רפואיות אחרות. בכל מקרה, הופעה של סימפטומים כאלה מצריכה הגעה לרופא לביצוע בדיקות ולאבחון.

בדיקות לאבחון טרשת עורקים

כדי לאבחן אם קיימת טרשת, הרופא יבצע סדרת בדיקות בסיסיות שעל פי ממצאיהן, יחליט אם להמשיך לבדיקות מעמיקות יותר ולאבחון מדויק יותר. הבדיקות הבסיסיות כוללות:

• בדיקת ערכי כולסטרול, טריגליצרידים וסוכרים – בדיקת דם מקיפה הכוללת בדיקת שומנים, טריגליצרידים וסוכרים. ערכים גבוהים של כולסטרול מסוג LDL וסוכרים בדם, יעידו על סיכון מוגבר לטרשת.
• בדיקת לחץ דם והשוואת לחצי דם בין הזרוע לקרסול – כפי שנאמר לחץ דם גבוה הנו אחת העדויות להימצאותה של טרשת. במקרים של לחץ דם גבוה, יושווה לחץ הדם בזרוע ללחץ הדם בקרסול לקבלת אבחון מדויק יותר. הפרשים בין שני המקומות יעידו על שוני בזרימת הדם למקומות השונים שעלול לנבוע מטרשת.
• בדיקת חלבון CRP – חלבון CRP מיוצר בכבד, ורמות מוגברות שלו מעידות על הימצאותם של הליכים דלקתיים או זיהומיים בגוף. רמות גבוהות של החלבון מהוות עדות לקיומה של דלקת, שהיא אחד המאפיינים המשוערים להיווצרותה של הטרשת. לכן, למרות שאינו מעיד באופן מוחלט, חלבון זה עדיין מהווה אינדיקטור משמעותי לקיומה של טרשת.

במידה ובבדיקות הראשוניות עולה חשש סביר להימצאותה של טרשת עורקים וגובר החשש להתפתחות מחלות קרדיווסקולריות (מחלות לב וכלי דם), הרופא יעבור לשלב הבדיקות הבא. בשלב זה תבוצענה בדיקות מקיפות ומעמיקות יותר, שתוצאותיהן משמעותיות לטיפול שיינתן בהמשך לחולה, והן כוללות:

• בדיקת אלקטרוקרדיוגרם (א.ק.ג.) – בדיקת א.ק.ג. רושמת את הפעילות החשמלית של הלב בזמן פעילות גופנית המבוצעת על ידי החולה, כגון רכיבה על אופניים או הליכה על הליכון. שינויים בפעילות שאינם סבירים לאופי הפעילות ולרמת הקושי, יעידו על סיכון מוגבר להימצאות טרשת המשבשת את הפעילות התקינה של הלב בזמן הפעילות הגופנית.
• בדיקת אולטרה-סאונד דופלר – זוהי בדיקת אולטרה סאונד פשוטה הנותנת תמונה של כלי הדם של הנבדק, אולם תוספת בדיקת הדופלר מוסיפה את מרכיב מהירות זרימת הדם במערכת. מהירות זרימת הדם בגוף היא אחת העדויות החשובות להימצאותה של טרשת.

לאחר שבוצעו הבדיקות שהוזכרו והרופא הגיע למסקנה כי ככל הנראה מדובר בטרשת, יבצעו בדיקות מדויקות יותר לזיהוי מקום הטרשת, גודל החסימה וכדי להחליט על סוג הטיפול הדרוש לחולה באופן ברור יותר. במשפחת בדיקות אלו נכללות הבדיקות הבאות:

• צנתור (אנגיוגרפיה) – בבדיקה זו יוחדר לחולה צנתר דק דרך עורק הירך או הזרוע, והרופא יזריק לו חומר ניגוד שניתן לראות אותו בצילום רנטגן. בעזרת צילומי הרנטגן יכול הרופא לראות באופן ברור את מערכת כלי הדם ולזהות את מיקומה של הטרשת בגוף ואת היקף החסימה שנוצרה בעורק.
• טומוגרפיה ממוחשבת (CT) – סריקת CT מאפשרת לרופא לקבל סדרת תמונות חתך של גוף החולה, ולקבוע ביתר דיוק את היקף החסימה הקיימת, או את רמת ההקשחה של העורק הפגוע כתוצאה מהטרשת.

לאחר שזוהה מיקום הטרשת בעורק, והרופא יודע מה גודל החסימה ומה מורכבות הבעיה, יועבר החולה לטיפול בהתאם לאבחנה שבוצעה על ידי הרופא.