מאיה ונעמה יקרות ואהובות,
זה לא ייגמר עם המייל הזה, אבל כבר ביומי הראשון בבית, אני מרגיש חובה וזכות, להודות לשתיכן.
תקצר היריעה מלתאר את הטוב והחסד שאתן יודעות להרעיף על המטופל שבאחריותכן.
לא ארחיב בשום נושא, אני עדיין ב"התאוששות"…
אתן אלופות במנהלות ובפרוצדורה, בליווי מול המחלקה, בסיוע עם התורים והבדיקות, בענייני הביטוח ומה לא.
אבל, ששתיכן תופענה, פעמיים (!!) במחלקה, לאחר הניתוח, עם חיוך מאוזן לאוזן, במקרה של מאיה,
ומאוזן לדובאי, במקרה של נעמה – זה כבר שבירת שיאים. כל כך שמחתי וכל כך התרגשתי, עד שאפילו
לא הרגשתי שד"ר ירון מוריד לי את הפלסטר הראשון והמפחיד…
אנחנו עוד ניפגש, מייד לאחר הסרת העוצר בו אני מצוי.
אוהב ומעריך את שתיכן,
תודה מכל הלב (כולל החלקים הישנים והחדשים).
שלכן,
אבי קורן
